<h1>ב"מ ט"ו ע"א</h1>
<h2>דף קנז:</h2>
מיתיבי לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין. ואי סלקא דעתא לוה ולוה ואחר כך קנה יחלוקו, חצי שבח מיבעי ליה. דהא שבחא לגבי בעל חוב ולוקח כלוה ולוה ואחר כך קנה הוא, דהאי ארעא מקמי דסליק ליה שבחא הוה משתעבדא ליה לבעל חוב וללוקח, לבעל חוב בחובו היכא דכתב ליה הלוה לישנא דמשמע דשעביד ליה שבחא וללוקח במקנתו מחמת דאקני ליה גופא דארעא, וכיון דהאי שבחא לא אתא אלא בתר שעבודא דתרויהו היינו לוה ולוה ואחר כך קנה, ואי אמרת חולקין אשתכח דלא גאבי ב"ח מהאי שבחא דלוקח אלא פלגא בלחוד, ואם כן לוקח אמאי גאבי דמי כוליה שבחא ממוכר, האי חצי שבח מיבעי ליה, דהוא שיעור מאי דטריף מיניה בעל חוב. ופריק מאי גובה נמי חצי שבח. כלומר כי קתני גובה את השבח לאו אשבחא דאשבח לוקח קאי דמשמע כוליה שבח, אלא אשיעור מאי דטריף מיניה בעל חוב קאי דהיינו חצי שבח.
ומסתברא דאפי' מקבל מתנה או יורש בהדי ב"ח לגבי שבחא דשבחא ארעא ברשותיהו (דלוה) [כלוה] ולוה ואח"כ קנה דמו. חדא דמתנה וירושה קנין הגוף נינהו ועדיף טפי משעבוד, ועוד דהא לוקח כי משתעבד ליה שבחא למנקט מיניה פלגא לאו מחמת כסף זביניה קא משתעבד ליה דהא שבחא דגאבי לוקח ממוכר לבד מכסף זביניה הוא, וא"כ מחמת מאי קא נקיט ליה, אי מחמת קרנא אשתכח דאכתי אית ליה למגבא אחריותא דכוליה שבחא ממוכר ומקרנא הוא דלית ליה למגבא אלא שארא, וכי קתני גובה את השבח מנכסין בני חורין שפיר קתני, ואדקשיא ליה חצי שבח מיבעי ליה קרן הוה ליה לאקשויי, שאר הקרן מיבעי ליה. ואי מחמת דקביל עליה אחריותא דשבחא, היכי דאמי, אי דכתב ליה אחריותא דשבחא אי הכי פלגו שבחא דטריף מיניה בעל חוב אמאי לא גאבי ליה ממשעבדי, הא קי"ל כמ"ד [גיטין נ' ע"ב] לפי שאינן כתובין דאי כתיב גאבו ממשעבדי. וכי תימא דילמא האי מתניתא אליבא דמ"ד לפי שאינן קצובין היא ואע"ג דכתיבי נמי לא גאבי ממשעבדי, אם כן אפי' פלגא נמי לא לגבי לוקח מגופיה דהאי שבחא, דהא משעבד ליה לבעל חוב. ועוד אי למ"ד לפי שאינן קצובין, מי מיתוקמא לך מתניתא כלל, והא קי"ל דלמ"ד לפי שאינן קצובין אם קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גאבי כדאיתא בפ' הניזקין [שם נ"א ע"א], והכא ודאי בשקדם שבחו של ראשון למקחו של שני עסיקינן, דאי בשקדם מקחו של זה לשבחו של זה אם כן האי מוכר אימת זבנינהו להני נכסי, אי מקמי זביני דמרי שבחא, מאי איריא שבחא דלא גאבי מיניהו, אפי' קרן נמי לא גאבי מיניהו. ואי לבתר זביני דמרי שבחא, א"כ היכי שביק בעל חוב לוקח אחרון וטריף לוקח ראשון.
אלא לא משכחת לה אלא בנכסי דקני מוכר לבתר דטריף לה ב"ח להאי ארעא ושבחא מלוקח, וכגון דכתב ליה ללוקח דאקני ואמטול הכי גאבי קרן מנכסים משועבדים. ואי דכתב ליה אחריותא דשבחא אפי' שבחא נמי לגבי ממשעבדי ואפי' למ"ד לפי שאינן קצובין, שהרי קדם שבחו של ראשון למקחו של שני. אלא לאו דלא כתב ליה אחריותא דשבחא, דאע"ג דקדם שבחו של ראשון למקח של שני, היכא דלא כתב ליה אחריותא דשבחא כ"ע מודו דלא גאבי ליה ממשעבדי. ואי ס"ד כי נקיט ליה לוקח לפלגו שבחא מחמת אחריותא דשבחא הוא דנקיט ליה, א"כ גמרא דקא קשיא ליה חצי שבח מיבעי ליה מאי קא קשיא ליה, הא ודאי כי גאבי ליה ב"ח לכוליה שבחא שפיר קא גאבי, דכיון דאשתעבד ליה לב"ח לית ליה ללוקח למגבא מיניה מידי משום אחריותא דשבחא, דהא אין מוציאין לשבח קרקעות מנכסים משועבדים. אלא על כרחיך כי נקיט ליה לוקח לחצי שבח מחמת זכותא דאית ליה בגופא דארעא הוא, דכי שבחא ארעא ברשותיה דלוקח קא שבחא, וא"כ מה לי מכר מה לי מתנה מה לי יורש, כל היכא דההיא זכותא דזאכי מאריה ארעא בשבחא מחמתה קדימה מקמי דניתי שבחא, לא שנא הויא ההיא זכותא מכח מכר ולא שנא מכח מתנה ולא שנא מכח ירושה, הוה ליה בעל חוב בהדי לוקח או בהדי מקבל מתנה או בהדי יורש לגבי האי שבחא דשבחא ארעא ברשותיה לבתר דחייל עליה ההוא מכר או ההוא מתנה או ההיא ירושה דלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו ודאי. דדינא דלוקח ומקבל מתנה ויורש עדיף טפי לגבי שבחא מדינא דב"ח, דאלו ב"ח כמאן דלית ליה זכותא בארעא אלא למגבא זוזיה מיניה וכי שבחא לאו ברשותיה קא שבחא, לא משתעבד ליה שבחא אלא היכא דכתב ליה לישנא דמשמע מינה דשעביד ליה שבחא, ואלו לוקח ומקבל מתנה ויורש מסתמא משתעבד להו שבחא, דכיון דקנו לה לארעא קנין גמור כי שבחא ארעא ברשותיהו קא שבחא. דאי לא תימא הכי לוקח ומקבל מתנה דעלמא היכא דליכא ב"ח נמי במאי קנו ליה לשבחא דשבחא (ד)ארעא ברשותיהו. אלא לאו ש"מ כדקאמרינן. ומהאי טעמא גופיה הוא דגאבי ליה ב"ח לשבחא היכא דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו אע"ג דלא כתב ליה לישנא דמשמע מיניה דשעביד ליה שבחא משום דהו"ל כלוקח ראשון וכי שבחא ארעא ברשותיה הוא דשבחא.
נקיטינן השתא, דהיכא דכתב ליה הלוה לבעל חוב לישנא דמשמע מיניה דשעביד ליה שבחא, ובתר הכי זבנה או יהבה במתנה, א"נ מית ונפלה קמי יורשין ובתר הכי שבחא ארעא ברשות לוקח או ברשות מקבל מתנה או ברשות יורש, דאי מסיק ביה ב"ח בלוה שיעור ארעא וכוליה שבחא, טריף לה ב"ח ולפלגו שבחא, אבל טפי לא גאבי, בין מלוקח בין ממקבל מתנה בין מיורש. ואי לא כתב ליה הלוה לב"ח לישנא דמשמע מיניה דשעביד ליה שבחא מקמי דנפקא ארעא מרשותיה דלוה, לית ליה לבעל חוב למגבא מההוא שבחא דאתא ברשות לוקח או ברשות יורש ומקבל מתנה ולא מידי, ודינא הוא דשביק להו גריוא דארעא שיעור שבחייהו. וכלהו נמי לא אמרן אלא בשבחא דממילא, דאשתני לגמרי ממאי דהוה בשעת הלואה, כגון חפירא והוו שיבלי שלופאפי והוו תמרי, וא"צ לומר ארעא וקדחו בה תאלי אילני ואפיקו פירי. וה"ה בשבחא דאתי מחמת הוצאה לענין שבח שהוא יתר על ההוצאה [אבל שבחא] דממילא דלא אשתני לגמרי, א"נ בשבחא דאתי מחמת הוצאה לענין שבח שהוא כנגד ההוצאה דיני אחריני אית להו. דאי שבחא דממילא הוא דלא אשתני לגמרי ממאי דהוה בעידן הלואה כגון דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון, אע"ג דלא כתב ליה דאקני ולא לישנא דמשמע דשעביד ליה שבחא, אי הוה איתיה להאי דיקלא ולהאי ארעא גבי לוה בעידן הלואה, אע"ג דאלים דיקלא בתר דנפקא ארעא מרשותיה דלוה ואסיק ארעא שירטון בתר הכין, משתעבדי ליה לב"ח, דכמאן דשכיח בשעת הלואה דמי. דהא גבי בכור נמי אשר ימצא לו קרינא ביה דכמאן דשכיח מחיי האב דאמי, ה"נ כמאן דשכיח בשעת הלואה ברשותיה דלוה דאמי. ודינא הוא דכי מסיק ביה בלוה שיעור ארעא וכוליה שבחא דטריף ליה ב"ח לכוליה שבחא בין מלוקח בין ממקבל מתנה בין מיורשין. ואי שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא לענין שהוא כנגד ההוצאה, ואע"ג דכתב ליה הלוה לבעל חוב לישנא דשעביד ליה שבחא, לא גאבי ב"ח מיניה לא מלוקח ולא ממקבל מתנה ולא מיורשין ולא מידי, דממונא דלוקח או דמקבל מתנה ויורשין הוא, ודינא הוא דשביק להו גריוא דארעא שיעור שבחיהו כדמיברר בפרק שנים אוחזין בטלית
